גזר דין בתיק ת"פ 24351-11-10

הנאשם הורשע בעקבות הודאתו וללא הסכמה עונשית בין הצדדים בכתב אישום ממנו עולה כי ביום 10/1/2009, נכנס למזנון בו עבד הנאשם, אדם מעשן, הנאשם ביקש ממנו לכבות את הסיגריה, או לצאת מהמקום, התעורר ויכוח, המתלונן יצא מהמזנון, והנאשם רדף אחריו כשסכין בידו ואף פנה לעברו בצורה מאיימת עם הסכין בידו. בשל שני אלה הואשם הנאשם בעבירה של איומים ושל החזקת סכין לפי חוק העונשין.

לפניי אחד המיקרים בהם כתב האישום אינו מבטא את נסיבות העבירה. הסנגור פרש בטיעוניו את נסיבות העבירה האמיתיות. התובע - לשאלת בימ"ש - לא כפר בתיאור כפי שנמסר מפי הסנגור, נטלתי את התיק לידי, ועיינתי בין היתר בעדות שהעידה עובדת אחרת באותו מזנון, מתיאור זה עולה כי, המתלונן נכנס למזנון עם סיגריה, העדה עצמה היא שביקשה ממנו שיפסיק לעשן,בתגובה קילל אותה המתלונן בצעקות , עובד נוסף ביקש לכבות את הסיגריה ואז קילל המתלונן גם אותו,

 סירב לצאת וסירב לכבות את הסיגריה, או אז גם הנאשם ביקש מהמתלונן לכבות את הסיגריה או לצאת, ושוב, שב המתלונן וקילל קללות קשות ונמרצות את הנאשם.

בנקודה זו פנה המתלונן לכיון הנאשם, תפס פחית קולה שהיתה על הדלפק, העיף אותה לכיון הנאשם והעדה, הפחית פגעה בבית העדה ונשפכה עליה ועל הנאשם, המתלונן המשיך להתקדם לעבר הנאשם במטרה לתקוף אותו, נוצרה מהומה, הנאשם לא רצה להתעמת עם המתלונן בתוך המזנון, יצא החוצה כשסכין של המזנון בידו. או אז כפי שמתארים שוטרים, נצפה הנאשם כשהוא מחזיק בסכין, והוא מאיים על המתלונן שיפגע בו.

כל מוצא לשאלת העונש מתחיל בשאלת העבירה והעבירה הינה בגדר כותרת אלא היא מרקם של נסיבות המציירות תמונה שבית המשפט שוקל את כל חלקיה ולא רק את סופה או תוצאתה. 

יפה היתה עושה התביעה לו נתנה ביטוי הוגן ואוטנטי לנסיבות העבירה, וההתרחשות כפי שקרו בפועל.

לנאשם עבר פלילי מכביד, דהיינו הוא הורשע בהריגה בשנת 1999, במאסר של 10 שנים ממנו שוחרר בניכוי שליש ומינהלי, בשנת 2004, תסקיר שרות מבחן שהוגש בעניינו לא מצא כי הנאשם מפנים את בעיותיו בצורה מספקת, נהפוך הוא, שרות המבחן התרשם כי הנאשם טעון תחושות קיפוח ודחייה חברתית בין היתר, על רקע מעורבותו הקודמת בפלילים, הוא חווה נידוי מסביבתו, אולם מצליח לגייס כוחות לתפקוד מקובל בחברה. אכן הוצגו לפני אישורים לכך שהנאשם עובד מאז שחרורו מהכלא, ולאחר שעזב את מקום עבודתו במזנון עקב הארוע, עבר לעבוד בבית אבות משנת 2009 ועד היום. זו ההזדמנות גם לציין כי כתב האישום בתיק זה שנוכח מסוכנות הנאשם בו, עותרת התביעה למאסר מאחורי סורג ובריח, הוגש בשיהוי של קרוב לשנתיים ימים ללא סיבה נראית לעין.

התסקיר ממשיך ומתרשם כי הנאשם מודה אף חלקית בעבירה. מבין את המשמעות של השימוש באלימות, אך מתקשה להתמודד עם האיסור שימוש בסכין.

גם לפניי הביע הנאשם חרטה, אך ניכר היה שכפי שהתרשם שרות המבחן, כי יש צורך לשלבו בהליך טיפולי כדי לסייע לו לזהות מצבי סיכון ולהפחית את רמת מסוכנותו.

אני ניצב אפוא מול שני אינטרסים ציבוריים שיש ביניהם סתירה מסוימת, אין ספק שכאשר אדם מאיים עם סכין על אחר, מביא את פוטנציאל השימוש הקטלני בסכין אל הגבול שבין איום לבין מעשה, יש להרתיעו באמצעות מאסר בפועל. זו גם עמדתי, קל וחומר כאשר אותו אדם הורשע גם אם לפני 13 שנים, בעבירה של הריגה.

מנגד, קיים אינטרס ציבורי נוסף והוא הפחתת המסוכנות של הנאשם שלפניי באמצעים ששרות המבחן ממליץ עליהם, כאשר אני מוסיף לאינטרס זה את העובדה שנגד הנאשם לא נפתח שום תיק לבד מתיק הרשעתו הישן והתיק שלפניי, הרי שקיימת תוחלת וקיים סיכוי שהנאשם ישכיל להפיק את הנדרש מהליך טיפולי וגם החברה תצא נשכרת מכך.

ואולם, כפי שפתחתי, הבסיס לכל נקודת עונש הינו, העבירה שקרתה ונסיבותיה. ניתן לומר שההתרחשות כפי שתוארה בכתב האישום, חוטאת לאמת בעוד שההתרחשות כפי שתוארה בתחילת גזר הדין, מכבירה נסיבות מקלות על העבירה שבוצעה וזאת מבלי להקל בה ראש, בוודאי מבלי שיהיה בכך כדי לפטור את הנאשם מעונש מוחשי. עם זאת, היא עושה את ההבדל בין מאסר בפועל לבין זה שירוצה בעבודות שרות.

נוכח דברים אלו, אני החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

1.         מאסר למשך 6 חודשים,ובהתאם להוראות סעיף 51 ב (ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, אני מורה כי  הנאשם ירצה את עונש המאסר שהוטל עליו בעבודות שירות, כמפורט  בחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות.

הנאשם יבצע את עבודות השירות ב"בית לשבוע", 5 ימים בשבוע, 8.5 שעות ביום.

תחילת בצוע עבודות השירות ביום 15/5/12.

המזכירות תעביר לממונה על עבודות השירות העתק החלטה זו.

הממונה ידווח לבית המשפט עם תום ביצוען של העבודות.

מודע בזאת לנאשם כי במקום נערכת ביקורת, אי עמידה בביקורת עלולה להביא להפסקת עבודות השירות והמרתן במתקן כליאה. אם ישנה הנאשם את כתובתו, עליו להודיע על כך לממונה על עבודות השירות.